יום ירושלים

את חדר הבריחה הכנו בתקופה שהתפרשה לאורך כ-6 חודשים. בהתחלה היה לנו מאד קשה לחשוב על חידות, לתכנן אותן בצורה יעילה וליישם אותם בצורה דיגיטלית. לאט לאט התחלנו להתפתח ולחשוב על חידות יותר ויותר מאתגרות וגילינו שאנחנו ממש מצליחות ליישם אותן בתוך חדר הבריחה. נתקלנו בקשיים רבים מבחינה עיצובית אבל גם עליהם התגברנו לאחר ייעוצים ועזרה מהמנחה שלנו ומחברות ללימודים. בסופו של דבר נהננו מאד מהתהליך וגילינו על עצמנו הרבה במהלך הדרך. 

מעיין:

העבודה על חדר הבריחה הייתה מלאה בסיפוק, לצד כל האתגרים שחווינו בצד הטכנולוגי והעיצובי, הצלחנו ליצור חדר בריחה שאנחנו גאות בו ובעצמנו על שהצלחנו להגיע לרמה כזו בכל כך מעט זמן ובלי היכרות מוקדמת עם הכלים בהם השתמשנו. היה מרתק לראות את החידה הראשונה שעיצבנו ואת הדרך שהיא עברה כדי להגיע ליצוג הסופי שלה, לשנות, למחוק, להתעצבן, לשמוח והכל בשיתוף פעולה מלא עם מרג'י, שללא ספק בלעדיה כל זה לא היה קורה.

מרג'י:

התהליך שעברתי בשנה האחרונה לימד אותי רבות על עצמי, על החברות שלי עם מעיין, על היכולות שלי ותחומי העניין שלי.

נהניתי מאד ליצור חידות, לעבוד על הצד הגרפי, על הצד הטכנולוגי שלי ולשפר את היכולות והמיומנויות שלי. נתקלתי בהמון אתגרים, בעיקר כאלה טכנולוגיים שיאפשרו לי מענים נכונים למשחק. כמו כן, האתגר שהיה לי אולי הכי קשה, על אף שהצד האסתטי שלי מאד חזק - הוא הצד העיצובי. התקשיתי מאד להבין כיצד לעצב את חדר הבריחה בצורה שתמשוך את העין ותהיה אסתטית לילדים בכיתות ג'-ד. אך בסוף, אני חושבת שיחד, בשיתוף פעולה שרק אני ומעיין מסוגלות לו - הצלחנו להגיע לתוצר המושלם עבורנו ואני כל כך שמחה על כך ועל שמעיין היא שותפתי לדרך.

כשהעברתי את חדר הבריחה בכיתתי, כיתה ג', הילדים התרגשו מאד לבצע את חדר הבריחה מכיוון שחיכו לו כל השנה! הם נהנו מאד, ולעתים גם חשו תסכול. שינינו מעט את החידות, הבנו שחלקן מאד קשות וכי יש צורך בהורדת הרמה של החידות בכדי לא לייצר תסכול אצל הילדים.